מאז ומעולם מנהיגים הציגו לראווה את הצד הפסיכופתי באישיותם וידעו כיצד להשתמש בחוסר מעצורים מוסרי, לא רק כדרך להפחיד יריבים פוליטיים אלא גם כ"שיקוי תאווה" שיפתה אותנו, האנשים הקטנים, להיפטר מייסורי המצפון המעיקים ולשים את מבטחנו ב"אדם עליון" — מנהיג המשוחרר מכבלי המוסר המקובלים. לא רק פוליטיקאים שיכורי כוח מתגאים
דריכות מסוימת שררה בחדרם של מורג וילהלם ודודי מבורך, אוצרי התערוכה ״פרויד- שר הטבעות׳, לאחר שסיימתי למדוד את הטבעת שנמצאה במחסני מוזיאון ישראל והתגלתה כטבעת שפרויד העניק לאחת מהמטופלות שלו – האנליטיקאית אווה רוזנפלד. עד אותו רגע הייתי שווה נפש כלפי חפצים שהיו בבעלותו של פרויד. תמיד העדפתי את ״בית
בפרדיגמת הזיכרון הפסיכואנליטית, למיניות שמור מקום מרכזי. המיניות בונה זיכרונות מסוימים ומפוררת זיכרונות אחרים. העובדה הפלאית שאיננו זוכרים את שנות הילדות הראשונות אינה מוסברת על ידי כך שמדובר בזיכרונות שהתהוו בטרם התפתחות השפה, אלא מן ההדחקה של משאלות מיניות ינקותיות, כלומר כתוצאה מפעולתו של כוח נפשי שמדיח זיכרונות וחומרי נפש
"אני חושב שאתה ואני חלוקים בנקודה אחת. איני מאמין ביחסיות, כפי שנהוג לכנות זאת, של הידע שלנו. אני מאמין באפשרות של אמיתות מוחלטות, כלומר בקיומן של עובדות ממשיות, גם אם עמדותינו מצריכות שנתקן ונשפר אותן ללא הרף. בנקודה זו נותרתי "לא מודרני" ככל שרק ניתן." פרסום ראשון של מכתב פרויד
התפעלות מהולה בצער. זה מה שהרגשתי כשתירגמתי את "למה מלחמה?" התפעלות מהתכתבות עיונית רצינית שהיא רדיקלית ולא אידיאולוגית, תמימה ולא מיתממת. התכתבות שמבטאת חיפוש אחר האמת בנוסח "הגאונים של פעם", כזה הנעשה שלא על מנת להיפטר מהכאב שכרוך באי־ידיעה ובלי להעמיד פנים שיש לנו מה שאין לנו. פרויד לא יצא
מאמר שהתפרסם ב 2016 בקובץ המאמרים לכבוד דן דינר בהוצאת מכון דובנוב להיסטוריה ולתרבות יהודית בלייפציג. לקריאת המאמר בגרמנית>>
קישור למאמר שהתפרסם בצ׳כית>>
כולם אומרים "האמת כואבת", אבל רק השקרן עושה משהו בנידון. שקרנות חולנית, או כפייתית, היא תופעה מעניינת ועד לנקודה מסוימת אפילו שובת לב. בפסיכיאטריה מקובל להבחין בין שקרנות המשרתת רווח "חיצוני" מובהק לבין שקרנות "פתולוגית", שעונה על צרכים נפשיים. השקרנות מן הסוג הראשון אינה שונה במהותה מהשקרנות שבה רוב בני
"לפני זמן מה טיילתי בנוף קייצי ופורח בלווית ידיד שתקן ומשורר צעיר ובעל שם. המשורר התפעל מיפי הטבע סביבנו, אך נבצר מעמו לשמוח בו. טרדה אותו המחשבה שעם בוא החורף נגזר על כל היופי הזה שיחלוף מן העולם.״ תרגום ראשון ומבוא קצר למאמר יפה ולא מוכר של פרויד. פורסם ב״שיחות-כתב
העניין שפרויד גילה בטלפתיה אינו צריך להפתיע יתר על מידה את מי שמכיר את ההיסטוריה של רפואת הנפש. זו השתתפה משחר נעוריה בהסרתם ובהצבתם המחודשת של קווי הגבול שבין המיתוס לבין הלוגוס ובין אמונה למדע. אדרבה, הקשבה פסיכואנליטית לאסוציאציות חופשיות מבוססת על כך שלא-מודע של אדם אחד מסוגל לקלוט לא-מודע