האם ניתן "לתת אמון" בקהילה מדעית שמפנה עין עיוורת לעובדת חיים יסודית של המקום שבו היא פועלת? מה המחיר שהשיח הפסיכואנליטי בישראל משלם על ההתעלמות מהירושה שהמקום הזה מצווה לו?
החברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל הצליחה לקיים ולפתח בתנאים כמעט בלתי אפשריים
סוג של אוניברסאליות מקומית. את השלב הבא בפרויקט הפסיכואנליטי ניתן אולי לאפיין כחיפוש
אחר "מקומיות אוניברסאלית" – פסיכואנליזה שתעשה שימוש
בחומרי הגלם היחודיים למקום ולהוויה הישראלית; פסיכואנליזה שתתבונן באופן אנליטי על יחסי
הגומלין, בין התיאוריה והתרבות האנליטית המקומית לבין התרבות הפוליטית והאינטלקטואלית
שבה היא מתקיימת.
הרצאה לציון שמונים שנה לחברה הפסיכואנליטית בישראל
גרסה אחרת של ההרצאה ״פסיכואנליזה מעבר לעיקרון הטראומה״ פורסמה ב׳הארץ׳>>