על משה של פרויד, פברואר 2022
מראיינת: נועה שורק, בית אבי חי.
״הקריאה הפסיכואנליטית של פרויד את משה היא לא רק ביטוי לרעיונות מסוימים של פרויד על האנושי או על היהדות, אלא ביטוי לעצם הדרך שבה נכון לגשת לסיפור חייו של אדם או לסיפור של אומה ושל רעיון. הפסיכואנליזה בוחרת מראש לעסוק בסיפור הסובייקטיבי, לא כי היא כופרת בקיומה של מציאות חומרית אובייקטיבית, אלא כי היא רואה בהכרת המציאות הנפשית, ועולם הפנטזיה הלא-מודעת, תנאי הכרחי להכרת העולם כמשהו שהוא נפרד מאיתנו. החוויה הסובייקטיבית אינה נוצרת מעצמה. היא פועל יוצא של התרחשות תוך-נפשית ובינ-אישית ואפילו בינ-דורית […] את יכולה להיות את רק אם את מקבלת את זה שבתוך גבולות האני שלך יש חלקים זרים לך. הם זרים לך כי מקורם מחוץ לאני שלך והם נשארים זרים לך כי הם אינם מודעים. זהות לכידה היא לא היפטרות מכל מה שאינו יהודי; להפך: ככל שהיהודי מקבל יותר את הנוכרי, את הזר, כך הוא מתחזק וכך מתאפשר לו להגיע למעלה רוחנית גבוהה וכך מתאפשרת השתמרות היהדות. ההתנגדות הגדולה נובעת מטענתו של פרויד שמשה הוא נסיך מצרי, אך צריך להבין כי עצם זה שביסוד האומה עומד זר – שם כוחה. משה הביא את המונותאיזם והשבט המטורלל שקיבל אותו זכה במרוצת הדורות בזהות מיוחדת במינה שתקבע לטוב ולרע את גורלו ההיסטורי".