גם אנחנו, מטפלים ומטופלים, נמצאים מאז הקמתה של ממשלת נתניהו–בן גביר בתוך אירוע היסטורי עצום ממדים ששוליו לא ברורים לנו עדיין. אירוע דרמטי רודף אירוע "חד־פעמי" אחר. אבל מה כאן ה"אירוע"? האם אנחנו נמצאים רגע לפני מלחמת אזרחים? או אולי רגע לפני שייפתחו בפנינו אופציות חדשות להבנת המתרחש בשדה הפוליטי הישראלי? קשה להציץ מעבר לכתף של ההיסטוריה ולראות אילו עוד שאלות והזדמנויות היא מציבה לפנינו, חוץ מאלה הגלויות שתופסות את שדה הראייה. המון אירועים מתרחשים עכשיו בו־זמנית, וכתמיד יש גם מרכיב אקראי, מצטבר, במה שנראה למתבונן בדיעבד מתוכנן ומתוזמן היטב. לצד זאת אנחנו חיים בתוך פער שהוא קשה מאוד להכלה ולפירוש: פער בין מה שהיה קיים בדמיוננו בגדר אפשרות — התרסקות הדמוקרטיה בישראל — לבין הצורה שהאירוע הזה לובש לנגד עינינו. ידענו שהיום הזה יגיע. הכתובת היתה על הקיר. בדומה לפרויד בווינה של 1934, אנחנו מזהים משהו, חבטה של מגף שמוטח בקיר, ומשערים שתיכף יוטח גם המגף השני.