״רק לפני רגע הצעתי לא לפחד להציע פירושים גם למטופלים שחוו טראומה מוקדמת. אמרתי שגם מטופלים פוסט-טראומטיים אינם עוּבָּרים. והנה עכשיו אני מציע לכם לא להפנות את הפירוש לקומות גבוהות אלא לחפש את הקומה הנמוכה ביותר שממנה המטופל מתקשר אתכם. הטכניקה שלי לא עקבית? ייתכן. אבל כך אני מבין פסיכואנליזה.
את כתיבתו האגרונית של פרויד אני מכיר 30 שנה. לאחרונה עלה בדעתי שאפשר לנסות לעשות עם מכתביו משהו שטרם נעשה איתם: לפרוס אותם כרונולוגית ולדלג בין מכותבים שונים ובאופן זה להתקרב בתנועה לינארית וסיבובית לכל מיני סוגיות ביוגרפיות, תיאורטיות, קליניות אקטואליות ותרבותיות כלליות שעברו דרך מכתבתו של פרויד במשך 70
האם אלימות המונית היא בלתי נמנעת? האם טבעו של האדם מכריע אותו לצאת למסעי רצח בשם הדת, הלאום או הגזע? בשנת 1932, בעיצומם של משברים אלימים ברחבי העולם ועל רקע התחזקותה של המפלגה הנאצית בגרמניה, התבקשו אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד להתייחס לשאלות אלה ולהציע הבנה טובה יותר של מקורות המלחמה
programme Kleber>>
librairie compagnie/paris>>
Cet essai historique traite de l’introduction de la psychanalyse en Palestine avant la création de l’État d’Israël. Il relate cette introduction par Max Eitingon et Moshe Wulff, deux proches disciples de Freud. Au-delà des aspects historiques, l’auteur aborde : • la confrontation en Palestine d’une science et d’une idéologie, la
עושי הנפשות : עם פרויד לארץ ישראל 1948-1918 (עם עובד תל-אביב 2007) מספר את סיפור הגעתה של הפסיכואנליזה לארץ ישראל. במחקר פורץ דרך זה מתוארות השנים המעצבות של החברה הפסיכואנליטית הארץ-ישראלית, ונחשפות לראשונה התכתבויותיו של פרויד עם תלמידיו וקוראיו בארץ. ערן רולניק משלב היסטוריה אינטלקטואלית בהיסטוריה חברתית ומשרטט ברגישות את הביוגרפיה
תרגום מגרמנית: ערן רולניק. עורכים: עמנואל ברמן וערן רולניק (עם עובד תל-אביב 2002) שיטות הפסיכותרפיה המקובלות היום הן ברובן פיתוחים ונגזרות של גישתו הפסיכואנליטית של פרויד. אולם עבודותיו של פרויד עצמו על שיטת הטיפול שפיתח לא תורגמו עד כה לעברית, בין היתר בשל חשש שהועלה בעבר, שמא תפריע למטופלים הקריאה בהן.