כך נראה הליברליזם הישראלי השוכן בתוך שבריר של עצמו: נסו לקיים דיון רציני בקשר שבין ה"פוליטי" ל"נפשי" — בהשלכות המשחיתות של כיבוש העם הפלסטיני ודיכויו, על נפשם ומיניותם של אזרחי המדינה, או על הקשר בין אלימות המדינה לאלימות ברחוב הישראלי, בבתי הספר ובמשפחה — ותתקשו למצוא רופא נפש אחד שיסכים
בקיץ 2011 ניתן היה להתרשם שעוצמת אמונתה הנוגעת ללב של "ישראל השפויה" בכך שניתן לתקן את ליקויי הכלכלה, החברה והשחיתות השלטונית במדינה, מבלי להפסיק לשלוט במיליוני פלסטינים ומבלי לקבוע גבולות של קבע למדינת ישראל, אינה נופלת מעוצמת האמונה של "ישראל המשוגעת" בכך שניתן לכפות על ההיסטוריה למלא עד תומו את
אשה אחת התוודתה בפני פרויד על שורה של מחשבות טורדניות ומעשים כפייתיים, שאת פשרם לא הבינה. בין היתר חשה צורך בלתי נשלט לקרוא אליה את העוזרת בתירוצים שונים, ולהטיל עליה כל מיני מטלות שגרמו למסכנה להתרוצץ מחדר לחדר. למסע הטרטורים קדמה סצינה קבועה: העוזרת נקראת להתייצב בחדר שבו היא מקבלת
דומה שלפנינו הוכחה נוספת לכך שלא הרכב הקואליציה יקבע את גורלה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא נכונותם של אנשים הגונים להוות אופוזיציה לכוחות הכבידה של הפשיזם. בעת הזאת, לא להחלפה של שלטון הליכוד בשלטון המחנה הציוני זקוקה הדמוקרטיה הישראלית, אלא למחנכים אמיצים מסוגו של המורה מרמת גן. לקריאת המאמר>> קישור למאמר
רק התערבות של הקהילה הבינלאומית תפר את מאזן האימה שמקיימים הישראלים בתוכם בין ידיעת הטוב ועשיית הרע. רק "טיפול בכפייה" בסרבנות ישראל יבהיר לאזרחיה שאין בנמצא דרך נכונה לחיות חיים לא נכונים, יאפשר להם לוותר על שיגעון הגדלות ויסייע להם להוציא את שפיותם מהמחבוא. למאמר המלא>> לקריאת המאמר באתר הארץ>>
הכוחות הליברליים וההומניסטיים החרדים לעתידה של הציונות אינם יכולים להרשות לעצמם להדיר את הישראלים המבקשים לחיות מחוץ לגבולותיה הטריטוריאליים של המדינה. הגירתם אינה מבטאת רק את המשאלה המובנת מאליה לחיים טובים יותר, אלא גם את השאיפה לישראל טובה יותר. המהגרים מהארץ ממלאים תפקיד היסטורי חשוב בהצלתה של המדינה הדמוקרטית מפני
האם המחיר ששילמה הפסיכואנליזה בישראל עבור ביסוסה של הפסיכואנליזה כדיסציפלינה תרפויטית לא כלל גם ויתור על היבטיה הסוציאליים והביקורתיים? האם בשל רצונם להבטיח את התקבלותה של הפסיכואנליזה בחברה היישובית על הלכי הרוח הקולקטיביסטיים שלה, לא מיהרו מייסדי החברה להעלות את הפסיכואנליזה על נתיב אנטי־אינטלקטואלי שעתיד להצר את אופקיו של השיח