מאמרים מקוריים

פרק בתוך: למשש את הפיל- נקודות עיוורות של מטפלים בגישה הפסיכואנליטית. עורך: עמית פכלר

פרק 1 באסופת מאמרים בעריכת לארי בראון שיצאה בהוצאת רואטלדג׳ בשנת 2022

מאמר לזכרה של ד״ר רוני סולן שהלכה לעולמה בדצמבר 2020. התפרסם בספר ״פסיכואנליזה של הילד והמתבגר בעריכת טל שריר וולפה, החברה הפסיכואנליטית בישראל 2022

Der Korpus an Briefen, den Freud hinterließ, ist einer der umfangreichsten, der in der jüngeren Gegenwart erhalten ist. Heute, 80 Jahre nach seinem Tod, ist es offenkundig, dass die Zivilisation ohne die Überlieferung von Manuskripten herausragender Figuren in der Menschheitsgeschichte weitergeht. Genau deshalb führt uns die Begegnung mit Freuds Briefen

Dans des essais précédents et dans mon livre Freud à Jérusalem : La psychanalyse face au sionisme (Antilope, 2017), j’ai recherché les conditions mentales et historiques dans lesquelles la pratique de la psychanalyse est devenue possible en Israël dans la première moitié du xxe siècle. Je soutiens qu’au-delà de la catastrophe européenne qui a conduit

במהלך חייו פרויד העניק בין עשרים לשלושים טבעות שבהן הייתה משובצת אבן עתיקה שעליה חרוט דימויי מהמיתולוגיה היוונית או הרומית. הוא עצמו ענד בתקופות מסוימות בחייו יותר מטבעת אחת מתוך האוסף. איזה תפקיד מילאו הטבעות בעולמו של פרויד ובעולמם של מי שענדו אותן? מה ניתן ללמוד מהאיקונוגרפיה של כל טבעת על

תהליך הקריאה והתרגום של פרויד הוא פסיכואנליטי במובן זה שהוא משחזר ומחיה את השאיפה הפרדוקסאלית לייצג ולתקשר באמצעות מילים מילון משמעויות שמטבעו הוא פרטי, לא מילולי...

המאמר דן בהתהוות של זהות פסיכואנליטית בעזרת ניתוח מפורט של מכתב שכתבה הפסיכואנליטיקאית פאולה היימן לאנליטיקאי שלה תיאודור רייק זמן קצר בטרם היגרה מברלין ללונדון בשנות השלושים. התפרסם ב Journal of the American Psychoanalytic Association לקריאת המאמר המלא>> גרסה אחרת של המאמר (הכוללת את המכתב בגרמנית) פורסמה בלוציפר-אמור, כתב-עת להיסטוריה של