הרצאות בכנסים

מי שעוסק בפסיכואנליזה מכיר את תחושת הבדידות שהיא חלק בלתי נפרד מההתמסרות הממושכת לעולמו הפנימי ולעולם הפנימי של מטופלים באנליזה. אבל ישנו סוג נוסף של בדידות שהיא נחלתם גם של מי שאינם עוסקים בפסיכואנליזה כשיטת טיפול, כי אם בפסיכואנליזה כשיטת חקירה. את הבדידות של אלה הייתי מכנה בשם: 'בדידות, או

השאלה שאותה אבקש להעלות לדיון כאן היום תהיה, האם "הקשבה מתזמרת" לאובייקט האנליטי הפנימי של האנליטיקאי יכולה להוסיף להבנתנו את שמתרחש במהלך שעה מסויימת ואת האופן שבו היא מבוצעת. המדובר למעשה בערב רב של שאלות, שלא בהכרח מצויות על אותו מישור, אבל מרביתן מסגירות נקודת מבט הרואה באנליטיקאי מן סוג

Psychoanalytic literature on vengeance tends to reduce revenge to a phenomenon of the inner world of the individual, as an acting-ˇout of envious aggression and megalomanic narcissim. Vengeance, however, is not exercised for the purpose of evacuating “bad parts” of the self only. It sometimes reveals a wish to reclaim

העיתונאי הצעיר שמחלת הכפיון שלו גורמת לו להתקפי פרכוס ברגעים הכי פחות מתאימים; העלם שדמעותיו הכבושות זולגות מעצמן במקומות הלא נכונים; הילד שנודד בשנתו ומשתין במקומות הלא נכונים (ועל האנשים הלא נכונים) – גרין הוא אמן הסימפטום הקצר. הקולנוען הישראלי היחיד, למיטב ידיעתי, שלגיבורים שלו יש לא רק ״אישיות מורכבת״,

״אנטישמיות׳, כתב מרסל פרוסט, ׳היא אמת שיצאה מדעתה״. הרצאה בכנס השנתי של הפדרציה הפסיכואנליטית האירופית (ברלין, מרץ 2016) שבה התמקדתי בפונקציה...

החשיבה הפסיכואנליטית הפנתה תשומת לב רבה ליכולת לאהוב, לשחק וליצור. על היכולת לעבוד ועל הפונקציה שהעבודה ממלאת בחיים הנפשיים נכתב אך מעט. בהרצאתי אבקש להרהר על אודות כל מיני סוגים של עבודה: של האנליזנד ושל האנליטיקאי; בתוך האנליזה ומחוצה לה. החלק הראשון בהרצאה מוקדש לבדיקה של מושג העבודה בחשיבה של

לעיתים קרובות קורה שהשבט האנליטי מטיל דווקא על "המתהווים" שלו, כלומר על אנליטיקאים בהכשרה, לפטרל לאורך הגבולות המפותלים של הדיסציפלינה האנליטית ולשאת על גבם את הדיון החיוני בשאלות כמו "מהי פסיכואנליזה" ו"מיהו פסיכואנליטיקאי". ואולם ההיסטוריה של הפסיכואנליזה מלמדת שהאנליטיקאים המבכירים נקלעים בתוך כך לתפקיד של "ספקי כוח" נרקסיסטים לאחת מ"הנחות

A vast outpouring of psychoanalytic literature has been devoted to sexual perversion. Mental symbolization is likewise one of the most contentious topics in our field. Gregorio Kohon’s paper is, to the best of my knowledge, the first to explore these two well-established objects of analytic investigation by juxtaposing them with

 Asserting one’s agency and subjectivity is never easy. It is all the more difficult to accomplish for those who resort to omnipotence in order to compensate for political weakness and fragile identity. “Let me die with the Philistines!” cried Samson as he bent with all his might so that the