האם המחיר ששילמה הפסיכואנליזה בישראל עבור ביסוסה של הפסיכואנליזה כדיסציפלינה תרפויטית לא כלל גם ויתור על היבטיה הסוציאליים והביקורתיים? האם בשל רצונם להבטיח את התקבלותה של הפסיכואנליזה בחברה היישובית על הלכי הרוח הקולקטיביסטיים שלה, לא מיהרו מייסדי החברה להעלות את הפסיכואנליזה על נתיב אנטי־אינטלקטואלי שעתיד להצר את אופקיו של השיח הפסיכואנליטי המקומי? האם בכך לא ניתקו את הפסיכואנליזה מהמסורת התרבותית־ביקורתית שלה, ולהפוך אותה לתלויה במודל הרפואי המסורתי?