כך נראה הליברליזם הישראלי השוכן בתוך שבריר של עצמו: נסו לקיים דיון רציני בקשר שבין ה"פוליטי" ל"נפשי" — בהשלכות המשחיתות של כיבוש העם הפלסטיני ודיכויו, על נפשם ומיניותם של אזרחי המדינה, או על הקשר בין אלימות המדינה לאלימות ברחוב הישראלי, בבתי הספר ובמשפחה — ותתקשו למצוא רופא נפש אחד שיסכים להשמיע בו את קולו. אבל תנו לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים ישראלים הזדמנות להיכנס בדתיים הפרימיטיבים ולהכריז מלחמה על "טיפולי ההמרה" האוויליים שהם מציעים להומואים חרדים, ותקבלו ועדת מומחים עם המלצות אופרטיביות, אזהרות לציבור ו"יום חג לקהילה".