בזו אחר זו פוסעות אל קדמת במת ההיסטוריה דמויות שכמו המתינו לרגע שבו יוכלו לקפוץ מכתביה של איין ראנד אל תוך חיינו. המשותף להן אינו הבוז שלהן כלפי החוק, אלא הבוז שהן רוחשות לאשמה באשר היא. את הדיון במושג
האשמה אבקש לקשור לסוגייה העקרונית והשנויה במחלוקת אודות היתכנותה של ״השקפת עולם פסיכואנליטית״, או, במילים אחרות, ״עמדת סובייקט״ ייחודית למי שהפסיכואנליזה מהווה אובייקט פנימי בעולמם. אפתח בדיון באשמה (זה יהיה דיון סלקטיבי ולא אנציקלופדי), אח״כ אתמקד בשני מושגים: ״השקפת עולם פסיכואנליטית״ ו״אובייקט פסיכואנליטי פנימי״. אסיים בכמה מחשבות על הגורל הצפוי לפסיכואנליזה בעולם פוסט-אשמתי.
הרצאת פתיחה בכנס ״אשמה אז והיום״ של התוכנית לפסיכותרפיה והפקולטה למשפטים. 19 דצמבר 2016