זיגמונד פרויד מכתבים /תרגם האיר וערך – ערן רולניק

ספר המכתבים של זיגמונד פרויד היה מונח ליד מיטתי מספר חודשים ועדין לא הצלחתי לפתוח אותו. נדמה לי שחשתי חרדה עזה לגשת למכתביו של מי שנתפס בתודעתי כאחד מהאנשים החכמים אי פעם. יותר מזה – כאיש שתחום הדעת שאותו הוא הגה פשוט הציל את חיי. טיול הקיץ המשפחתי שבו כולנו שוהים יחדיו שלושה שבועות מחוץ לשגרת החיים הרגילה, נראה היה לי כזמן המתאים ביותר להרפתקה הזו של צלילה לתוך מכתביו. וכך עשיתי.

הקריאה במכתבים חושפת לפנינו צדדים רבים ומגוונים באישיותו של זיגמונד פרויד. מרגש ומדהים היה לגלות שגם האיש החכם הזה הוא לחלוטין אנושי ואינו חף מכל אותם רגשות אוניברסליים. כאלו שכולנו חווים אותם ולו רק מעצם היותנו בני אנוש:  קנאה, לעג, זדון, דאגה. נדמה לי שיותר מהכול נדהמתי לגלות שהאיש אשר קרא כל כך טוב את נפש האדם, שהבין את המנגנוניים הנפשיים, האיש שהקים וייסד וייצר את תורת הפסיכואנליזה – האיש הזה לא הבין, לא האמין, וכלל לא קרא  בצורה נכונה את המפה הפוליטית. נראה ששתי טעויותיו הגדולות היו הן בעניין הקמתה של מדינת ישראל. הוא כלל לא האמין שאי פעם תקום כאן מדינה “…אך אינני מאמין שפלשתינה תיהפך אי פעם למדינה יהודית ושהעולם הנוצרי והמוסלמי יהיה אי פעם מוכן להשאיר את המקומות הקדושים בשליטתם של היהודים…”. פרויד כתב זאת ב- 1930 לחיים קופלר, מנהל קרן היסוד בווינה. מהסבריו של ערן רולניק אנו מבינים שחיים קופלר לא הסכים להעביר את המכתב הנ”ל לאוסף כתבי היד של בית הספרים הלאומי: “גם אם לא עלה בידי הפעם להועיל לקרן היסוד, אני עדין רואה את עצמי מחויב לכל הפחות לא להזיק לה”.  טעות גדולה נוספת הייתה לגבי עליית הנאציזם וכניסת הנאצים לווינה. למרות שהוא בהחלט מודע למה שקורה סביבו: “העולם נעשה כל-כך עצוב ודומה שהוא נחפז להגיע אל קיצו” הוא כותב באפריל 1936, אולם את הגבול לצרפת הוא ובני משפחתו עוברים רק ב- 4 ביוני 1938.

מסתבר שפרויד היה כתבן מכתבים בלתי נלאה. בספר מופיעים כ- 145 מכתבים לכ- 70 מכותבים שונים. (וזהו רק קומץ מכלל מכתביו) המכתבים מסודרים לפי תאריכים עד למכתב האחרון שפרויד כתב בחייו. לאחר כל מכתב יש הסבר של העורך ערן רולניק, כך שאנו מקבלים את מכלול הנסיבות לכל מכתב  ומכתב. אין ספק שההערות הללו מוסיפות רבות להבנת הסיטואציה ומספקים ידע רב – כך שגם  מי שאינו מעורה בתורתו של פרויד  יבין את המכתבים וייהנה מהם עד מאוד.

חלק נכבד מהאנשים שפרויד כתב להם הם דמויות ידועות ומוכרות בזכות עצמן, מה שרק מוסיף עוד עניין. נמצא שם את יונג, שמערכת היחסים והקרע בניהם מוכר וידוע אף למי שאינו נמנה על קהילת הפסיכואנליטיקאים, נמצא שם את אנה פרויד, בתו, שאף היא הייתה  פסיכואנליטיקאית ידועה בזכות עצמה, נמצא שם את הסופר תומס מאן, את הסופר שטפן צוויג, את אלברט איינשטיין,  יהודה מאגנס ועוד רבים אחרים, בניהם אף ילדיו ובני משפחתו.

המכתבים מכילים בתוכם מגוון של נושאים ועניינים, כאשר בראש כל מכתב כותרת שניתנה על ידי העורך – כותרת המרמזת על תוכן המכתב. בכל מכתב ומכתב מורגשת נוכחותו של פרויד. הבחנותיו משובבות את הנפש ואף מרחיבות אותה. כך למשל ב- 1907 הוא כותב לבני משפחתו על רומא: “במוזיאון מוצגת אחת העבודות הנהדרות ביותר של טיציאן ‘אהבה ארצית ושמימית’…….אין שום הגיון בכותרת שלה…..היא מאוד יפה וזה מספיק”. באותו מכתב הוא מוסיף: “שום דבר לא קל ברומא, אבל הכי קשה אלה הקניות. עד עכשיו הייתי מאוד מאופק…”

ב- 1908 הוא כותב לקארל אברהם: “ואתה לא צריך לקחת קשה מידי את הניצחון הקטן הזה שלך על עצמך” וערן רולניק מבאר ‘פרוש פרוידיאני יפה לקושי הנפוץ לעשות “את הדבר הנכון”

ב- 1909, בזמן ההפלגה לאמריקה, פרויד כותב לבני משפחתו על כך שהוא אוכל הרבה יותר מידי “….ואין ברירה אלא לאבחן את התיאבון כסוג של מחלה. עכשיו השעה11:00  וכבר הספקתי לזלול קפה, שני ביצים, ערמת חלזונות, סלמון מטוגן וצלעות כבש…”

ב- 1923 הוא כותב לרומן רולן שהיה סופר וחוקר מכתב מדהים: “…….זו התקווה שבמהלך האבולוציה נלמד כיצד להסיט את דחף ההרס מבני מיננו, כיצד להפסיק לשנוא איש את רעהו בגלל הבדלים זניחים ונפסיק להרוג זה את זה עבור רווחים עלובים. שנפסיק לנצל את הישגי הקדמה כדי לשלוט בכוחות הטבע באופן שיביא לחורבננו”

אלו משפטים שכדאי אולי לתלות בבתי הספר, באוניברסיטאות ובכלל במרחב הציבורי – הרי מה שהיה נכון לפני כמעט 100 שנה, לחלוטין נכון גם היום.

מכתביו של פרויד מלאים במשפטי חוכמה ורעיונות מפעימים. אחד המרגשים הוא “מכתב לאמא של הומוסקסואל”, מכתב שכדאי לתת לו פומבי בימינו אנו. מכתב הומני ומכבד, “…הומוסקסואליות היא לא דבר שיש להתבייש בו, היא אינה פשע או שפלות, לא ניתן לסווג אותה כמחלה……רדיפת הומוסקסואליות כאילו מדובר בפשע היא חוסר צדק משווע ואכזריות לשמה….”

בכלל פרויד במכתביו כותב על נושאים רבים ומגוונים, הוא כותב על כסף ופרנסה אלו נושאים שהעסיקו אותו יותר בתחילת דרכו, הוא כותב על היהדות, על כלבים, ואפילו – אומנם לעיתים רחוקות – הוא מרכל – אכן הדמות העולה מהמכתבים היא של איש חכם הומני ואנושי – מה שכמובן מקרב אותו אלינו הקוראים.

בתחילת הספר ישנה הקדמה וכן טבלת תאריכים של “אבני דרך בחיי פרויד” ובסופו של הספר יש אחרית דבר: “מפני שהמכתב מנסה למלא את החסר הזה…” של עורך הספר מתרגם המכתבים הפסיכואנליטיקאי וההיסטוריון ערן רולניק, אשר עשה באסופת המכתבים הזו עבודה מפעימה.

הקריאה במכתבי פרויד היא קריאה הגורמת להנאה מרובה. יתרה מכך, זוהי קריאה הגורמת לתחושה של שלווה, זוהי קריאה מרוממת נפש.  הרגשה של שלווה ורוגע עוטפים את הקורא – כמעט כמו להיות בטיפול. בזכות המכתבים אנו זוכים  להצצה נדירה לתוך נפשו והלך רוחו של אחד האנשים החכמים, האנושיים והנפלאים. ספר מפעים הממלא את הלב –  רוצו לקרוא אותו.