פרויד, לו נשאל, לא היה שש לתרום מאמר לאסופה שלנו. כשהתבקש פעם לתרום מאמר לקובץ לכבוד האונבירסיטה העברית הוא סרב בנימוק ש׳פרסום של עבודות מתחומי ידע שונים […] נושא לדעתו אופי הפגנתי יותר מאשר מהלך שתכליתו לקדם את המדע׳. דברים בהשקת הספר "איינשטיין ופרויד והמלחמה הבאה" (כרמת 2018) באוניברסיטת ת"א

אנטישפע פרויד בספרות 25 מאי 2018 ca c’est ne pas Freud לאיש הנחמד הזה שאת דיוקנו (שנעשה בידי מוריץ אופנהיים) אתם יכולים לפגוש במוזיאון ישראל קוראים קרל לודוויג בורנה. הוא נולד ב 1786 בגטו היהודי בפרנקפורט ואחרי שמאס בלימודי הרפואה והמשפטים שאביו כפה עליו הוא פנה לעסוק בכתיבה ספרותית, מחזאית

https://www.stitcher.com/podcast/socialipbc/under-cover/e/52248312?autoplay=true

"אני חושב שאתה ואני חלוקים בנקודה אחת. איני מאמין ביחסיות, כפי שנהוג לכנות זאת, של הידע שלנו. אני מאמין באפשרות של אמיתות מוחלטות, כלומר בקיומן של עובדות ממשיות, גם אם עמדותינו מצריכות שנתקן ונשפר אותן ללא הרף. בנקודה זו נותרתי "לא מודרני" ככל שרק ניתן." פרסום ראשון של מכתב פרויד

הרצאה באוניברסיטה המשודרת במסגרת הסדרה מסע בעקבות רעיון 3 במאי 2018>>

16 במאי 2018 אלון עידן משוחח עם הפסיכיאטר ערן רולניק על מצב הפסיכוזה הלאומית ‎Posted by ‎שעת שירות חללית טיוי Service Hour halalit.tv‎ on‎ יום רביעי 16 מאי 2018

  לפסיכואנליזה יש מקום חשוב בפרוייקט הדמוקרטי. בדומה לדמוקרטיה, גם הפסיכואנליזה אינה לוקחת כמובנת מאליה את יכולתם של בני אדם להבחין בין מציאות לבין משאלות לב, או את יכולתם לחשוב ולהרגיש. בדומה לדמוקרטיה גם הפסיכואנליזה מניחה, ואף חוקרת, את הקשר בין אינטגרציה של חלקים שונים באישיות לבין אינטגריטי. בדומה לדמוקרטיה

החיבור "על זכרונות מחפים" שפורסם על ידי פרויד ב"ירחון לפסיכיאטריה ונוירולוגיה" ב 1899 הוא אחד מאותם חיבורים שבעזרתם ניתן לעקוב אחר המהלך הפתלתל של תיאוריית הזיכרון הפסיכואנליטית והקשר שלה לאנליזה העצמי של פרויד ולתיאוריה הקלינית. זהו חיבור יוצא דופן גם מבחינה ספרותית משום שהוא כולל דיאלוג ארוך עם מטופל דמיוני