"המטופלים שלנו הם לא גיבורים ספרותיים ולמרבה המזל גיבורים ספרותיים הם לא מטופלים". שיחה על חמישה ספרים אהובים: "שלושה בסירה אחת" מאת ג'רום ר. ג'רום; "אורלנדו" מאת וירג'יניה וולף ; "פנין" מאת ולדימיר נבוקוב ; "ילד" מאת תומס ברנהרד; "נפשות מתות" מאת ניקולאי גוגול. אחת + חמש כאן תרבות עם

חובת ההתבוננות העצמית – אידיאל שדחק במיליוני אירופאים משכילים למן המאה השמונה-עשרה לכתוב יומני זיכרונות שבהם יתעדו את עצמם בטרם יעלו על משכבם – מגיעה בפעולת ההתכתבות הפרוידיאנית לפסגות חדשות. כתיבת מכתב – ובזאת מרחיבה כתיבה אפיסטולרית את גבולותיו של ׳אידיאל-האני׳ של כותב יומן טרחני – כרוכה בנטילת סיכון מסוים.

השאלה כמה מציאות, או כמה אמת, מסוגלים בני אדם לסבול, היא לא רק שאלה מתחום בריאות הנפש. היא גם שאלה פוליטית. אין זה מקרה שבגרמניה, למשל, ניתן להעמיד לדין מכחישי שואה. מה משמעותו של חוק האוסר על הכחשתו של מאורע היסטורי מכונן, הנוכח עדיין בזיכרון הפעיל של אנשים רבים? הוא

סרט וראיון לתערוכה במוזיאון ישראל. פרויד שר הטבעות>>

זהותנו האנליטית מורכבת מהייצוג הנפשי שיש לפסיכואנליזה בתוכנו, מהאופן שבו הפנמנו אותה ומהאופן שאנו חושבים עליה ומרגישים כלפיה, במודע ושלא במודע. שורה ארוכה של אינטרוייקטים והזדהויות הופכים בהדרגה למבנה נפשי, שהוא יותר מאשר אוסף של פונקציות של האני או של האני העליון. המושג "אובייקט אנליטי" מדגיש את העובדה שההפנמות שבהן

במשוואה הלא פשוטה של חיי הנפש בעת אובדן, טמון גם המפתח להבנת הפונטציאל המצמיח והמחייה אפילו שאובדן יכול לגלם עבור הסובייקט. אובדן אובייקט בממשות דוחק באדם לבסס את מעמדם של האובייקטים הטובים שבעולמו הפנימי, הוא מחייב אותו להגן עליהם מפני התקפות האובייקטים הרעים שמרימים ראש בכל עת שהמציאות החיצונית מתסכלת

Dans des essais précédents et dans mon livre Freud à Jérusalem : La psychanalyse face au sionisme (Antilope, 2017), j’ai recherché les conditions mentales et historiques dans lesquelles la pratique de la psychanalyse est devenue possible en Israël dans la première moitié du xxe siècle. Je soutiens qu’au-delà de la catastrophe européenne qui a conduit

הרצאה ביום העיון של האקדמיה הלאומית למדעים 5 ביוני 2019>> דיון בהשתתפות הקהל על גבולות הנורמליות ביום העיון על גבולות הנורמליות 5 ביוני 2019>>