המאמר מנתח את סיפור התקבלותה של הפסיכואנליזה בארץ ישראל המנדטורית פורסם ב Psychoanalysis and History>>

האם המחיר ששילמה הפסיכואנליזה בישראל עבור ביסוסה של הפסיכואנליזה כדיסציפלינה תרפויטית לא כלל גם ויתור על היבטיה הסוציאליים והביקורתיים? האם בשל רצונם להבטיח את התקבלותה של הפסיכואנליזה בחברה היישובית על הלכי הרוח הקולקטיביסטיים שלה, לא מיהרו מייסדי החברה להעלות את הפסיכואנליזה על נתיב אנטי־אינטלקטואלי שעתיד להצר את אופקיו של השיח

ומה עם הטיפול? עם השאלה מה אירע לה לפסיכואנליזה שאיבדה את הבכורה כשיטה לטיפול בחולי הנפשי מבקש שלמה מנדלוביץ להתמודד בספרו ואף להציע פתרון. לתפישתו, הוויתור על החתירה לגילוי האמת, שעמדה ביסוד תפישתה העצמית של הפסיכואנליזה, הוא אשר הסיט אותה ממסלולה הטיפולי. המחבר שם לו אפוא למטרה להשיב את הפסיכואנליזה

  דברים בטקס הסיום של בוגרי התוכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת חיפה, 2002

I am very much interested, from both a historical and clinical perspective, in identifying those theoretical preferences and modes of thought within psychoanalysis that reflect political and cultural identifications. The historiography of psychoanalysis is replete with examples of the relationship between ethnic, socio-political, and cultural sentiments and the emergence of

Since the early days of psychoanalysis psychoanalysts are indisposed to bring together psychoanalysis with a particular world-view (Weltanschauung). Yet it is hardly possible to understand the dissemination of psychoanalysis and its development in various countries throughout the Twentieth Century without considering the conflicting intellectual, cultural and political “climates of opinion”

כבר בשנות השישים היו בצרפת כאלה שלא רוו נחת מהשיח שהתנהל מתחת לשולי אדרתו של לקאן. בעוד זה מלמד את קוראיו פרק בחייטות עילית אינטלקטואלית ומאתגר את הממסד הפסיכואנליטי בחידושיו הטכניים, היו מי שהרגישו בחסרונו של טקסט צלול שיבטא את הרצון להבין את מחשבת פרויד מתוך עצמה. בעת שפורסם "אוצר

הפסיכואנליזה, טוען המחבר, זקוקה לפילוסופיה מפני שאינה יכולה להפיק מתוך עצמה את השקפת העולם שלה. העיסוק של הפסיכואנליזה בשאלות פילוסופיות, כדוגמת טיבה של האמת ומהות הידיעה, אינו טכני, צדדי וצר, כי אם מהותי לכל הנחותיה. ברוח זו הוא נפנה לבחון את אמות המידה המדעיות והאפיסטמולוגיות שלאורן פעלו התיאורטיקנים המרכזים אשר

אפשר להלך שנים ארוכות בשדות הפסיכואנליזה מבלי לקרוא את חיבורו של פרויד על משה. ניתן גם ניתן לעסוק בפסיכואנליזה מבלי להיות יהודי. אולם מגיע הרגע שבו כל קורא פרוידיאני רציני שואל את עצמו: מה בדיוק עבר על האיש כאשר פנה בערוב ימיו לבחון בכלים פסיכואנליטיים דווקא את שאלת "זהותו האמיתית"

בחסות סקרנותו האינסופית, וכשהוא מצוי עדיין תחת השפעת האכזבה מקבלת-הפנים הצוננת ל"פירוש החלום", הצליח פרויד להגניב אל בין כתביו טקסט אירוטי, מזעזע, אלים ולעתים גם מביך. קל יותר לקרוא את ספר חלומותיו הנוגע ללב מאשר להתלוות אליו כשהוא מציג לפנינו את מעלליו של הלא-מודע באמצעות אוסף הבדיחות שלו.   סקירה