Der Korpus an Briefen, den Freud hinterließ, ist einer der umfangreichsten, der in der jüngeren Gegenwart erhalten ist. Heute, 80 Jahre nach seinem Tod, ist es offenkundig, dass die Zivilisation ohne die Überlieferung von Manuskripten herausragender Figuren in der Menschheitsgeschichte weitergeht. Genau deshalb führt uns die Begegnung mit Freuds Briefen
על משה של פרויד, פברואר 2022 מראיינת: נועה שורק, בית אבי חי. ״הקריאה הפסיכואנליטית של פרויד את משה היא לא רק ביטוי לרעיונות מסוימים של פרויד על האנושי או על היהדות, אלא ביטוי לעצם הדרך שבה נכון לגשת לסיפור חייו של אדם או לסיפור של אומה ושל רעיון. הפסיכואנליזה בוחרת
הפסיכואנליזה צמחה מתוך הטכניקה. בהתחלה היתה הספה ורק אחר כך נולדה התיאוריה שהסבירה את משמעות השכיבה של המטופל ושל התמקמות המטפל מחוץ לשדה הראיה של המטופל וכו׳. חקירת היחסים בין מסגרת טיפולית, טכניקה ותיאוריה מעסיקה אותי מאוד בשנים האחרונות. ברוח זו קיימתי בסמסטר החורף 2021 סמינר זום למטפלים שהוקדש
במהלך הסגר הראשון, הצעתי סדרה של מפגשי זום למטפלים דינמיים. בחודשים שחלפו שבתי וצפיתי בהקלטות של 15 המפגשים שקיימתי. שלא כמו בצילומי וידאו של הרצאות בכנסים, שאני אף פעם לא מצליח להנות מהצפייה שלהם, הופתעתי לגלות שאני ממש מסוגל לצפות שוב במפגשי הזום האלה. הן כיסו שטח די גדול במחשבה
מגפה של פרשנויות מדעיות, חברתיות, כלכליות, פסיכולוגיות ותרבותיות מלווה את הופעתו של הנגיף. ייתכן שדעתו של האינטלקטואל בן זמננו פשוט אינה סובלת הפתעה או אי ידיעה. רבים מזדרזים לשבץ את המגיפה במסכת הראיות כנגד הקפיטליזם החזירי, ואפילו מכריזים על מותו הצפוי של הכסף. יש שמזהירים מפני עלייתו של טוטליטריזם טכנולוגי
חובת ההתבוננות העצמית – אידיאל שדחק במיליוני אירופאים משכילים למן המאה השמונה-עשרה לכתוב יומני זיכרונות שבהם יתעדו את עצמם בטרם יעלו על משכבם – מגיעה בפעולת ההתכתבות הפרוידיאנית לפסגות חדשות. כתיבת מכתב – ובזאת מרחיבה כתיבה אפיסטולרית את גבולותיו של ׳אידיאל-האני׳ של כותב יומן טרחני – כרוכה בנטילת סיכון מסוים.
השאלה כמה מציאות, או כמה אמת, מסוגלים בני אדם לסבול, היא לא רק שאלה מתחום בריאות הנפש. היא גם שאלה פוליטית. אין זה מקרה שבגרמניה, למשל, ניתן להעמיד לדין מכחישי שואה. מה משמעותו של חוק האוסר על הכחשתו של מאורע היסטורי מכונן, הנוכח עדיין בזיכרון הפעיל של אנשים רבים? הוא
Dans des essais précédents et dans mon livre Freud à Jérusalem : La psychanalyse face au sionisme (Antilope, 2017), j’ai recherché les conditions mentales et historiques dans lesquelles la pratique de la psychanalyse est devenue possible en Israël dans la première moitié du xxe siècle. Je soutiens qu’au-delà de la catastrophe européenne qui a conduit
מי שמכיר את ההיסטוריה של הפסיכותרפיה והפסיכיאטריה במדינות טוטליטריות אינו יכול שלא לחשוב כי העיסוק במצבו הנפשי של בני גנץ, והצגתו כ"מטופל", אינו רק נקודת שפל נוספת במסע ההסתה שמנהלת מפלגת השלטון נגד מתנגדיה, אלא סימפטום להתחזקות הזיקה שבין הימין הישראלי לבין תפישות אדם התנהגותיות, מהותניות וביולוגיסטיות. מה פרויד היה
מאז ומעולם מנהיגים הציגו לראווה את הצד הפסיכופתי באישיותם וידעו כיצד להשתמש בחוסר מעצורים מוסרי, לא רק כדרך להפחיד יריבים פוליטיים אלא גם כ"שיקוי תאווה" שיפתה אותנו, האנשים הקטנים, להיפטר מייסורי המצפון המעיקים ולשים את מבטחנו ב"אדם עליון" — מנהיג המשוחרר מכבלי המוסר המקובלים. לא רק פוליטיקאים שיכורי כוח מתגאים