מאמרים מקוריים

  פרויד כותב: "פירוש החלום הוא דרך המלך להכרת הלא-מודע בחיי הנפש". לא מעט יומרה, אך גם מידה של ענווה מגולמות באימרת כנף מודרנית זו, שכמו נכתבה עבור אחד מאותם עלוני תיירות מפתים שהבורגנות הווינאית של מפנה המאה התשע-עשרה היתה להוטה אחריהם. "הכרת הלא-מודע בחיי הנפש", מבטיח לנו סוכן הנסיעות.

שני העשורים האחרונים עשו שרות גדול לפסיכואנליזה. הם הצליחו להחזיר לשיח הפסיכואנליטי את המימד הדיאלקטי ולשחרר אותנו מן המעמסה שבהתבוננות הדיכוטומית, שלפיה מציאות חומרית אובייקטיבית עומדת בסתירה למציאות נפשית סובייקטיבית. הדימוי העצמי של מרבית הקלינאים אינו מעוצב עוד כבעבר על ידי האידיאל של חשיפת האמת האובייקטיבית על אודות חייהם של

ב–1934 דיווח רופא גרמני בן 45 על חלום המיטיב להעביר את חוויית החיים בתוך הקלאוסטרום הנאציונל–סוציאליסטי: "בתשע בערב לערך, בסיום שעת הקבלה, אני משתרע על הספה כשבידי ספר על הצייר מתיאס גרונוולד. לפתע אני מגלה שקירותיו של החדר, ולמעשה כל קירות הדירה, נעלמו כלא היו. אני מסתכל סביבותי ומגלה לחרדתי

לשאלת מצבי הרוח של חיים נחמן ביאליק. מטרתנו במאמר זה איננה להסביר או לפרש את יצירתו של ביאליק, ובוודאי שלא לתלות את גדולתו בתסמונת כזו או אחרת. מתוך אהבה ועניין ביצירתו באנו להציע פריסה שונה של הדיון בה לאור הידע הקיים כיום על הפרעות אפקטיביות. ברור לנו עם זאת כי מי

אדיפוס בפלשתינה: הגירתה של הפסיכואנליזה ממרכז אירופה לארץ ישראל. כיצד השתלבו עקרונות הפסיכואנליזה בהגות ובמעש של חוגים שונים בחברה היישובית, כיצד הותאמו לאידיאולוגיה הציונית ולקולקטיביזם הסוציאליסטי ואיזה דיוקן מיוחד לבש המכון הפסיכואנליטי בירושלים בהשראתם של פרוידיאנים ממרכז אירופה וממזרחה. למאמר המלא בזמנים-רבעון להיסטוריה>>