זיגמונד פרויד (1918), לתולדותיה של נוירוזת ילדות. עורך: דרור גרין. תרגום מגרמנית ויעוץ מדעי: ערן רולניק (ספרים הוצאה לאור 1999)
החיבור 'מתולדותיה של נוירוזת ילדות' הוא האחרון, אך גם המפורט והחשוב ביותר, מבין חמשת סיפורי המקרה שכתב פרויד. היו שהצביעו עליו גם כעל פסגת הישגיו של פרויד וראו בו המשך ישיר ל"פשר החלומות", החיבור שפורסם בשנת 1900 ושזכה למעמד של בכורה בספרות הפסיכואנליטית.
סרגיי קונסטנטינוביץ' פנקייב, 'איש הזאבים', נולד בשנת 1887 באודסה למשפחה אריסטוקרטית של בעלי קרקעות. בטרם הגיע לטיפול אצל פרויד טופל פנקייב אצל שניים מבכירי הפסיכיאטרים של אירופה באותה עת: ציהן בברלין, וקרפלין במינכן. בגלריית הפסיכואנליטיקאים שטיפלו באיש הזאבים שמורה זכות ראשונים למשה וולף שהיה מראשוני האנליטיקאים ברוסיה, נמלט לברלין בשנת 1927, ובשנת 1933 היגר לפלשתינה ונמנה על מייסדיה של החברה הפסיכואנליטית הארצישראלית. וולף טיפל בפנקייב הצעיר, ובכמה מבני משפחתו עוד בעת שהותו באודסה, ומדיווחיו עולה שאביו של סרגיי סבל מדיכאונות קשים ומאלכוהוליזם, וששנים מדודניו סבלו מהפרעות נפשיות קשות יותר ויתכן אף מסכיזופרניה. בפגישה שהיתה לוולף עם פרויד בשנת 1912, התייחס פרויד לראשונה לטיפול באיש הזאבים ודיווח לעמיתו שהטיפול בו אינו מתנהל טוב משום ש "הבחור הוא כל כך סמפטי בעיני".
לקריאת המאמר המלא מאת ערן רולניק/ אחרית דבר לסיפור המקרה של איש הזאבים>>