לעיתים קרובות קורה שהשבט האנליטי מטיל דווקא על "המתהווים" שלו, כלומר על אנליטיקאים בהכשרה, לפטרל לאורך הגבולות המפותלים של הדיסציפלינה האנליטית ולשאת על גבם את הדיון החיוני בשאלות כמו "מהי פסיכואנליזה" ו"מיהו פסיכואנליטיקאי". ואולם ההיסטוריה של הפסיכואנליזה מלמדת שהאנליטיקאים המבכירים נקלעים בתוך כך לתפקיד של "ספקי כוח" נרקסיסטים לאחת מ"הנחות הייסוד" (basic assumptions) שמאיימות להפוך כל קבוצה אנליטית מ"קבוצת עבודה" סבירה ויצירתית לקבוצה אידיאולוגית של אחים קנאים; קבוצה שלפעמים אינה מסתפקת בכך שחבריה הם freely associated אלא מעודדת את חבריה לתרגם את אהבתם העצמית לאהבה שבטית ולצדקנות עוינת כלפי מי שאינם משתייכים לשבט.
הרצאה בכנס המתמחים של החברה הפסיכואנליטית שעסקה בהתהוות הפסיכואנליטיקאי, יוני 2005.