לפסיכואנליזה יש מקום חשוב בפרוייקט הדמוקרטי. בדומה לדמוקרטיה, גם הפסיכואנליזה אינה לוקחת כמובנת מאליה את יכולתם של בני אדם להבחין בין מציאות לבין משאלות לב, או את יכולתם לחשוב ולהרגיש. בדומה לדמוקרטיה גם הפסיכואנליזה מניחה, ואף חוקרת, את הקשר בין אינטגרציה של חלקים שונים באישיות לבין אינטגריטי. בדומה לדמוקרטיה גם הפסיכואנליזה רואה בחשיבה הישג מנטלי ותרבותי שנקנה בעמל רב ושצריך להאבק עליו. בדומה לדמוקרטיה גם הפסיכואנליזה מבחינה בין "דעה קדומה" לבין "עובדות חיים". עובדת חיים, למשל, זו הידיעה שלאדם יש יחסים מורכבים עם האמת. להלחם על הדמוקרטיה פירושו, בתרגום לפסיכואנליטית, לסרב לפיתויי השלמות, האחדות והרוגע שמאפיינים צורות שלטון לא דמוקרטיות. המאבק על הדמוקרטיה דומה במובנים מסויימים לנסיון "לדעת את הלא-מודע". הכישלון מובטח אבל המאמץ משתלם. זה מאבק קשה משום שמגיני הדמוקרטיה חייבים להתגבר על הפיתוי הפונדמנטאליסטי להיות מאוחדים, מגובשים ובטוחים בצדקתם בדומה לאויביהם.
אין ספק שתקופתנו היא שעתן היפה של דיסציפלינות המבקשות להוציא את חקר רוח האדם מתחום ״המדעים המבינים״ ולהעבירו לתחום ״המדעים המסבירים״. הפסיכולוגיה האקדמית, הפסיכיאטריה הביולוגית ומדעי המוח, למשל, מטפחים בחריצות את רעיון הלא מודע הביולוגי ואת דמות האדם כייצור התנהגותי שיש להסביר את התנהגותו ולמדוד אותה מבלי לפרש אותה. ״הלא מודע שלכם׳, אומרים לנו, ׳כבר מזמן עבר לאינטרנט. כל מה שנותר זה ״לנתח את הנתונים״. בזו אחר זו פוסעות אל קדמת במת ההיסטוריה דמויות שכמו המתינו לרגע שבו יוכלו לקפוץ מכתביה של איין ראנד אל תוך חיינו. אני מתרשם שהמשותף לכמה מגיבורי התרבות ומהמנהיגים של תקופתנו אינו הבוז שלהן כלפי החוק, אלא הבוז שהן רוחשות לאשמה באשר היא.
הרצאה בחברה הפסיכואנליטית בישראל 13 פברואר 2018
הרצאה בחברה הפסיכואנליטית (ללא חומר קליני)>>