דומה שהפסיכיאטריה בימינו מפנה עין עיוורת להשפעות השליליות של תרופות נוגדות דיכאון על תפיסת האדם ותפיסת העולם של מטופליהם. בעשורים האחרונים הצליחה התעשייה הפרמקולוגית להשיג שליטה חסרת תקדים במרכזי ההוראה, המחקר והרגולציה שמעצבים את מדיניות הבריאות. ובכל זאת, להגיד שאינטרסים כלכליים מנחים את רישום היתר של תרופות נוגדות דיכאון זה להחמיץ את הנקודה המסוימת בזמן שבה התחילה הפסיכיאטריה להשתעבד לתעשיית התרופות. לא צריך להיחפז ולייחס לרופאים מניעים זרים. מספיק להכיר קצת את ההיסטוריה של הפסיכיאטריה, ולזכור שמדעי הנפש והמוח לא מתפתחים בחלל ריק ושקפיטליזם חזירי וניאו־ליברליזם דורסני מקפלים בתוכם תפיסת אדם מאוד בעייתית, המכתיבה גם את עלייתו של "האדם ההתנהגותי". אני מציע למטופלַי ציפרלקס כאשר אנחנו מגיעים למסקנה שלהם ולי אין משהו טוב יותר לתת להם. אני עושה זאת בלב כבד. כדאי שמי שרושם למטופליו ציפרלקס יזכור שלא רק את הדיכאון או את החרדה הכדור הזה לוקח מהם.