בפרדיגמת הזיכרון הפסיכואנליטית, למיניות שמור מקום מרכזי. המיניות בונה זיכרונות מסוימים ומפוררת זיכרונות אחרים. העובדה הפלאית שאיננו זוכרים את שנות הילדות הראשונות אינה מוסברת על ידי כך שמדובר בזיכרונות שהתהוו בטרם התפתחות השפה, אלא מן ההדחקה של משאלות מיניות ינקותיות, כלומר כתוצאה מפעולתו של כוח נפשי שמדיח זיכרונות וחומרי נפש מהמערכת המודעת למערכת הלא מודעת. שיכחת הילדות הייתה מבחינתו של פרויד הוכחה לכך שמחלות נוירוטיות אינן רק גורלן של אלה הלוקים בחולי נוירוטי או המציגים סימפטומים פסיכוסומטיים. אבל להיסטריה היה עוד הרבה מה להגיד על מקומו של זיכרון בחיי הנפש.
מוסף הארץ 15 ביוני 2018. למאמר המלא באתר הארץ>>