כבר בשנות השישים היו בצרפת כאלה שלא רוו נחת מהשיח שהתנהל מתחת לשולי אדרתו של לקאן. בעוד זה מלמד את קוראיו פרק בחייטות עילית אינטלקטואלית ומאתגר את הממסד הפסיכואנליטי בחידושיו הטכניים, היו מי שהרגישו בחסרונו של טקסט צלול שיבטא את הרצון להבין את מחשבת פרויד מתוך עצמה. בעת שפורסם "אוצר המלים של הפסיכואנליזה" מדובר היה אפוא בטקסט פוליטי למדי, שקרא תיגר הן על הגרסאות הוולגריות לפרויד, שרווחו בחוגים מהפכנים, והן על המונופול הלקאניאני על הדרך שבה יש להבין את פרויד. סקירה של ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ מאת לאפלנש ופונטליס.