התעקשותה של ״ישראל השפויה״ שאפשר לתקן את ליקויי הכלכלה, החברה והשחיתות השלטונית במדינה בלי להפסיק לשלוט במיליוני פלסטינים ובלי לקבוע גבולות קבע למדינת ישראל, היא שריסקה את הדמוקרטיה הישראלית.
למחאה החברתית שהחלה בקיץ 2011 היו הישגים. אבל עד כה היא שימשה כליא ברק פוליטי ובלם זעזועים חברתי יותר מאשר גורם המערער על הסדר הפוליטי הקיים, שתכליתו אחת: למנוע מהישראלים להתאבל באמת על שעוללו לעצמם ולמיעוטים החיים תחת שליטתם בבחירותיהם הפוליטיות. הכינוי "המחאה המלנכולית" עשוי להלום את ההתעוררות המנומנמת הפוקדת את הארץ בחודשים האחרונים במסגרת המאבק במתווה הגז. זוהי מחאה צודקת ובה בעת סימפטומטית לדור המעדיף להיאבק על חלוקה צודקת של העושר במקום על חלוקה צודקת של הארץ. דור המעדיף לכאוב את ערגוניו ואנחותיו של הקפיטליזם המבטיח לו "נפש (פוליטית) בריאה בגוף (כלכלי) בריא".