"להפתעתי הרבה גיליתי יום אחד", כותב הגיבור המספר ומזמין את קוראיו להתלוות אליו לאחד ממסעותיו הליליים המפתיעים. למרות מורכבות הדיון התיאורטי, בעל החלום פרויד נוקט שפה דיאלוגית יותר ומלומדת פחות מזו שנקט בפשר החלומות. אין זו שפתו של מדען השוטח את ממצאיו באובייקטיביות, כי אם לשונו של דרשן מיומן או של מגלה יבשות עלומות השב מן האודיסיאה שלו ומבקש לחלוק עם מאזיניו את חווית הגילוי הסובייקטיבית ואת ממצאיו האובייקטיביים. אמנם מבנה החיבור, 12 פרקים בגרסתו המקורית, מרמז על הזיקה לפשר החלומות, אך דומה שדווקא בחיבור הקצר מבין השניים עלה בידו של פרויד לגייס לתהליך הכתיבה המודע שלו את אותם מנגנונים לא מודעים העומדים בדרך כלל לשירותו של התהליך יוצר החלום: עיבוי, התקה, הסמלה, ומעל לכול – דרמטיזציה, מושג שנזכר בחטף בפשר החלומות אך נידון בעל החלום בפירוט רב.
סקירה שהתפרסמה ב״שיחות-כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה״ על התפתחות תיאוריית החלום של פרויד. התפרסמה גם כמבוא לתרגום לעברית של ״על החלום״ (פרויד 1901) בהוצאת רסלינג.