הבמאי איתן גרין הוא אמן הסימפטום הקצר של הקולנוע הישראלי. לדמויות הראשיות בסרטיו יש לא רק אישיות מורכבת, נפש מסוכסכת או משאלות לב בלתי ממומשות, אלא בפשטות: לא־מודע.
הסימפטום כשלעצמו לא באמת מזכה את הדמות בידע מיוחד על עצמה ועל העולם, אבל יש לו, לסימפטום הנפשי־גופני, בסרטי גרין השפעה שחורגת אל מעבר לממד הנוירוטי הבנלי או המלודרמטי. רגע הופעתו של הסימפטום, הרגע שבו הלא מודע "עולה למתפרצת", הוא רגע שיש לו פוטנציאל טרנספורמטיבי. אבל כדי שזה יקרה, גיבורי סרטיו של גרין נטועים בתוך משפחתם ומזכים אותנו הצופים בהבנה עמוקה יותר (עמוקה יותר מזו שבה ניחן טולסטוי למשל) על טיבו של המוסד הזה.
רשימה במוסף תרבות וספרות של הארץ על חדרי הבית של איתן גרין 23 יוני 2017>>