השאלה כמה מציאות, או כמה אמת, מסוגלים בני אדם לסבול, היא לא רק שאלה מתחום בריאות הנפש. היא גם שאלה פוליטית. אין זה מקרה שבגרמניה, למשל, ניתן להעמיד לדין מכחישי שואה. מה משמעותו של חוק האוסר על הכחשתו של מאורע היסטורי מכונן, הנוכח עדיין בזיכרון הפעיל של אנשים רבים? הוא אומר, במשתמע, שהמדינה שומרת לעצמה את הזכות להתערב בכמה "משוגעים" רשאים האזרחים להיות. היא אוסרת עליהם סוג מסוים של התענגות פרוורטית — ההתענגות שבהכחשת קיומה של עובדת חיים יסודית וכאובה כל כך בזהותם המשותפת ובהיסטוריה שלהם; תזכורת להרסנות ולרצחנות שבני אדם מסוגלים להן. אין זה מקרה שהכחשת רצח רבין כרצח פוליטי הפכה לאחד מסימני הטירוף של ההיסטוריה הישראלית בעת הזאת.