התפעלות מהולה בצער. זה מה שהרגשתי כשתירגמתי את "למה מלחמה?" התפעלות מהתכתבות עיונית רצינית שהיא רדיקלית ולא אידיאולוגית, תמימה ולא מיתממת. התכתבות שמבטאת חיפוש אחר האמת בנוסח "הגאונים של פעם", כזה הנעשה שלא על מנת להיפטר מהכאב שכרוך באי־ידיעה ובלי להעמיד פנים שיש לנו מה שאין לנו.
פרויד לא יצא מגדרו כדי לענות לאיינשטיין על שאלותיו אחת לאחת. הוא השיב לו בנימוס ובקוצר רוח מסוים. אך כשהוא מתמסר לשטף מחשבותיו ניכר שמהלך המחשבה שלו מתעצם ומתרחב ונפרס במלוא רבגוניותו. פרויד לעולם אינו כותב רק את שהוא חושב אלא כותב על מנת לחשוב. קוראיו מכירים היטב את הקצב המערסל של מחשבתו שמופר לפתע על ידי מסקנה נחרצת או נקטע באחת במעין ספיקת כפיים נואשת של מי שניסה ללכוד איזו תנועה מחשבתית והיא חמקה ממנו. תשובתו לאיינשטיין מתפתלת בין נושאים מגוונים: התפתחות מושג הצדק, המקום המרכזי שיש לתהליך החיברות בהתפתחות התרבות, יחסי הכוחות וניגודי האינטרסים בתוך קהילות, הבחנה בין מלחמות טובות ומלחמות רעות, תיאוריית הדחפים הפסיכואנליטית. בתשובתו יש ״מכל טוב״. אבולוציה והיסטוריה, פילוסופיה, משפט ופוליטיקה, ביקורת חברתית, פסיכולוגיה קבוצתית, ביולוגיה ותיאוריית הדחפים, ואפילו חזון אוטופי ונוסחה מנצחת ממש כמו במדע: ״כל מה שמקדם את התפתחות התרבות פועל גם כנגד המלחמה״. אך על המענה המופתי של הפסיכואנליטיקאי לפיזיקאי שורה גם לאות מלנכולית מסוימת ואולי אף אוזלת יד התובעות פענוח.