על משה של פרויד, פברואר 2022 מראיינת: נועה שורק, בית אבי חי. ״הקריאה הפסיכואנליטית של פרויד את משה היא לא רק ביטוי לרעיונות מסוימים של פרויד על האנושי או על היהדות, אלא ביטוי לעצם הדרך שבה נכון לגשת לסיפור חייו של אדם או לסיפור של אומה ושל רעיון. הפסיכואנליזה בוחרת
"האמת היא שהמשפט 'אני פרוידיאני' כשלעצמו הוא מין אוקסימורון, כי להיות פרוידיאני זה גם להכיר בכך שאתה אף פעם לא רק מה שאתה אומר שאתה רוצה להיות – אתה תמיד יותר או פחות ממי שאתה חושב שאתה, אתה לא אדון למי שאתה, האחרות טבועה בך, בין אם תזהה אותה ובין
שיחה עם אסתר פלד על מכתבי פרויד, על אמת בטיפול ובחיים ועל פרברסיה. דקה 28 ואילך>>
אהבה, מוות וסקס: זיגמונד פרויד נהג להתכתב עם כל מה שזז, והוציא תחת ידיו עשרות אלפי מכתבים למגוון יעדים — מאשתו וילדיו ועד למטופלים ולזרים גמורים. החוקר הישראלי, ד"ר ערן רולניק, טס לביתו של פרויד בווינה, עבר על אלפי מסמכים, ובחר מתוכם 151 מכתבים מסקרנים ומפתיעים וקיבץ אותם לספר שמספק
באוקטובר השנה נפתחה תערוכת יחיד של נטע ליבר-שפר ב”דנה גלריה לאמנות” שבקיבוץ יד מרדכי ושמה ״שדים מרוסנים למחצה״. קירות הגלריה, אשר שימשה בעברה כמאפיית הקיבוץ ולאחר מכן כמתפרה, כוסו בגיליונות נייר גדולים. על גבי גיליונות אלה רשמה ליבר שפר ברישום פחם צפוף ואינטנסיבי את הקליניקה שברחוב ברגאסה 19 בוינה, בה חי
16 במאי 2018 אלון עידן משוחח עם הפסיכיאטר ערן רולניק על מצב הפסיכוזה הלאומית Posted by שעת שירות חללית טיוי Service Hour halalit.tv on יום רביעי 16 מאי 2018
המסורת הפסיכואנליטית נהגה להדגיש את ההבדלים המהותיים בין פעולת החינוך לבין הטיפול הנפשי. בעוד שהטיפול הנפשי האנליטי הומשג כ"התערבות כירורגית" עמוקה ומחוללת שינוי שיש בכוחה לשחרר את הפוטנציאל הגלום בנפשו של המטופל, התערבויות חינוכיות זוהו על פי רוב עם שינוי קוסמטי שטחי, או לכל היותר שינוי שהוא תוצאה של הפעלת
״הפסיכולוגיה לא הצליחה לשכנע את עצמה שהיא מדע ייחודי ועם רגשי הנחיתות האלו היא מהלכת כבר עשרות שנים. עכשיו הם חושבים שהפתרון לבעיה היא להיפטר מפרויד, ולהיבלע על ידי מדעי החיים. למדעי החיים יש בוודאי מה להציע לפסיכולוגיה, פרויד טען זאת כבר לפני מאה שנה, אבל המשבר של המחלקה לפסיכולוגיה
סמדר סרנה מראיינת את ערן רולניק על חלומות בטיפול. קישור לראיון המלא>>
״אין שום דבר יפה בלאומיות הטריטוריאלית. אני לא בטוח שהיתה אופציה אחרת לבעיה היהודית במאה ה-20 זולת האופציה הלאומית, אבל כדאי לזכור מה הפסדנו כשבחרנו לקשור את גורלנו בלאומיות. זו אולי הטרגדיה הגדולה של היהדות המודרנית: שההיסטוריה הצליחה בסוף לדחוק גם אותנו לעבר הלאומיות". לראיון המלא עם עמליה רוזנבלום>>