מאמרים

מגפה של פרשנויות מדעיות, חברתיות, כלכליות, פסיכולוגיות ותרבותיות מלווה את הופעתו של הנגיף. ייתכן שדעתו של האינטלקטואל בן זמננו פשוט אינה סובלת הפתעה או אי ידיעה. רבים מזדרזים לשבץ את המגיפה במסכת הראיות כנגד הקפיטליזם החזירי, ואפילו מכריזים על מותו הצפוי של הכסף. יש שמזהירים מפני עלייתו של טוטליטריזם טכנולוגי

חובת ההתבוננות העצמית – אידיאל שדחק במיליוני אירופאים משכילים למן המאה השמונה-עשרה לכתוב יומני זיכרונות שבהם יתעדו את עצמם בטרם יעלו על משכבם – מגיעה בפעולת ההתכתבות הפרוידיאנית לפסגות חדשות. כתיבת מכתב – ובזאת מרחיבה כתיבה אפיסטולרית את גבולותיו של ׳אידיאל-האני׳ של כותב יומן טרחני – כרוכה בנטילת סיכון מסוים.

השאלה כמה מציאות, או כמה אמת, מסוגלים בני אדם לסבול, היא לא רק שאלה מתחום בריאות הנפש. היא גם שאלה פוליטית. אין זה מקרה שבגרמניה, למשל, ניתן להעמיד לדין מכחישי שואה. מה משמעותו של חוק האוסר על הכחשתו של מאורע היסטורי מכונן, הנוכח עדיין בזיכרון הפעיל של אנשים רבים? הוא

Dans des essais précédents et dans mon livre Freud à Jérusalem : La psychanalyse face au sionisme (Antilope, 2017), j’ai recherché les conditions mentales et historiques dans lesquelles la pratique de la psychanalyse est devenue possible en Israël dans la première moitié du xxe siècle. Je soutiens qu’au-delà de la catastrophe européenne qui a conduit

מי שמכיר את ההיסטוריה של הפסיכותרפיה והפסיכיאטריה במדינות טוטליטריות אינו יכול שלא לחשוב כי העיסוק במצבו הנפשי של בני גנץ, והצגתו כ"מטופל", אינו רק נקודת שפל נוספת במסע ההסתה שמנהלת מפלגת השלטון נגד מתנגדיה, אלא סימפטום להתחזקות הזיקה שבין הימין הישראלי לבין תפישות אדם התנהגותיות, מהותניות וביולוגיסטיות.  מה פרויד היה

מאז ומעולם מנהיגים הציגו לראווה את הצד הפסיכופתי באישיותם וידעו כיצד להשתמש בחוסר מעצורים מוסרי, לא רק כדרך להפחיד יריבים פוליטיים אלא גם כ"שיקוי תאווה" שיפתה אותנו, האנשים הקטנים, להיפטר מייסורי המצפון המעיקים ולשים את מבטחנו ב"אדם עליון" — מנהיג המשוחרר מכבלי המוסר המקובלים. לא רק פוליטיקאים שיכורי כוח מתגאים

דריכות מסוימת שררה בחדרם של מורג וילהלם ודודי מבורך, אוצרי התערוכה ״פרויד- שר הטבעות׳, לאחר שסיימתי למדוד את הטבעת שנמצאה במחסני מוזיאון ישראל והתגלתה כטבעת שפרויד העניק לאחת מהמטופלות שלו – האנליטיקאית אווה רוזנפלד. עד אותו רגע הייתי שווה נפש כלפי חפצים שהיו בבעלותו של פרויד. תמיד העדפתי את ״בית

במהלך חייו פרויד העניק בין עשרים לשלושים טבעות שבהן הייתה משובצת אבן עתיקה שעליה חרוט דימויי מהמיתולוגיה היוונית או הרומית. הוא עצמו ענד בתקופות מסוימות בחייו יותר מטבעת אחת מתוך האוסף. איזה תפקיד מילאו הטבעות בעולמו של פרויד ובעולמם של מי שענדו אותן? מה ניתן ללמוד מהאיקונוגרפיה של כל טבעת על

בפרדיגמת הזיכרון הפסיכואנליטית, למיניות שמור מקום מרכזי. המיניות בונה זיכרונות מסוימים ומפוררת זיכרונות אחרים. העובדה הפלאית שאיננו זוכרים את שנות הילדות הראשונות אינה מוסברת על ידי כך שמדובר בזיכרונות שהתהוו בטרם התפתחות השפה, אלא מן ההדחקה של משאלות מיניות ינקותיות, כלומר כתוצאה מפעולתו של כוח נפשי שמדיח זיכרונות וחומרי נפש

"אני חושב שאתה ואני חלוקים בנקודה אחת. איני מאמין ביחסיות, כפי שנהוג לכנות זאת, של הידע שלנו. אני מאמין באפשרות של אמיתות מוחלטות, כלומר בקיומן של עובדות ממשיות, גם אם עמדותינו מצריכות שנתקן ונשפר אותן ללא הרף. בנקודה זו נותרתי "לא מודרני" ככל שרק ניתן." פרסום ראשון של מכתב פרויד